יום ראשון, 3 באוגוסט 2014

להביא שלום עלינו ועל כל העולם







ביום שישי נסעתי עם חברה לבקר חבר בשדרות. יותר נכון מכר דרך חברה משותפת, שעל כל סטטוס שבו אני מנסה להפיץ שלום ואהבה והתנגדות להרג, הוא מביע שמחה על מות ערבים, ומספר לי כמה החיים קשים בשדרות ושאין לי מושג.

אז אמרתי לעצמי, וואלה אין לי מושג. ונסעתי לבקר אותו. כי בפייסבוק זה נשער תמיד ברמת הדעות, ההשמצות והתוכחות. ופנים אל פנים יש גם מחוות, וניואנסים, ומבט בעיניים, וטונים של דיבור.

הגעתי אתמול בצהרים לשדרות ופגשתי חברים שהגיעו עם אוטובוס שנקרא "אוטובוס השלום" לבקר תושבי שדרות שחברים בארגון @קול אחר, שמנסה ליצור שיח והדברות בין אזרחים מישובי עוטף עזה, ותושבי עזה. כמובן ששיח כזה קשה למימוש כי אף אחד לא יכול לעבור את גדר. אבל יש לנו אינטרנט, ועצם הרצון והיכולת לשמור על קשר עם בן-אדם מ"הצד השני", נותן אנושיות ופנים למלחמה הנמשכת הזו.

אחרי זה האוטובוס נתן לי טרמפ אל ביתו של החבר.
הגעתי, התחבקנו, אמרנו שלום, שתינו קפה, עישנו ג'וינט.
ביקשתי ממנו שיספר לי איך זה לחיות בשדרות ולמה הוא כל-כך שונא ערבים.

הוא הסביר לי שעוד מהצבא הוא היה ככה, וסיפר לי על מקרי אלימות קשים, כולל רצח אלים של פלסטיני ללא שום חרטה או אשמה.

ישבתי והקשבתי לו, בנסיון לא לשפוט או לבקר אותו.

גם אני הרגתי פלסטינים במבצעים צבאיים. גם אני ראיתי חפים מפשע נהרגים בעזרתי, אפילו שזה היה מרחוק, ללא המגע האישי וללא ההאשמה ברצח.

אז הקשבתי לו מספר על איך הוא מת לפוצץ מכות לשמאלנים, ואיך הוא זרק ביצים על האוטובוס שאיתו הגעתי אליו, רק לפני שבוע. למה זרקת עליהם? שאלתי אותו? "וואלה הם שמאלנים, מה הם באים לפה עכשיו". ותהיתי לעצמי מתי להיות בעד שלום הפך למשהו פוליטי?

אז הסכמנו שמזל שאנחנו נפגשים עכשיו ומדברים, כי יש מצב שהיינו נפגשים בסיטואציה אחרת והוא היה מפוצץ אותי מכות.

הוא גם סיפר לנו על חבר ערבי שיש לו, ואיך פעם דוד של החבר הזה פחד ממנו שהוא בא לעצור אותו כי שבוע לפני הוא נתן לו סטירה במחסום. הוא סיפר לנו כמה זה היה לא נעים לו.

הוא סיפר לנו כמה אכזריות הוא רואה אצל פלסטינים, על כמה שריטות הוא עבר בצבא, על כמה קשיים יש למשפחה שלו בחיים בצל הטילים. הוא סיפר לנו הכל בלי לנסות לייפות. ככה האמת המכוערת והלא נעימה לאוזן.

ואהבתי אותו על כך, על האמת שלו. על האלימות שלו, ועל הנחמדות שלו. בימים שבהם כולם מתלהמים ומנסים להגיד את הדעה שלהם, טוב לשמוע סיפורים ודעות מנוגדים לשלי, ולא לכעוס או לשפוט אותם. בהחלט אפשר להזדעזע, מהאלימות והדיכוי שאנחנו חיים בתוכם ביומיום, אלימות שכולנו קורבנות שלה, ולכולנו יש עבודה בלעצור אותה.

הבנתי שאני מזדעזע מהאלימות אבל לא מהבן אדם, כי האלימות היא גם בתוכי.

שאלתי אותו איך הוא חושב שהמלחמה הזו תעזור, איך יעזור להרוג ערבים, לגרש אותם, או כל פתרון אחר שהוא מציע. והוא טען שזה יביא שקט זמני, ויותר מרחב "נקי", וזה מספיק בשבילו. זאלתי אותו איך הוא חי עם זה שהוא תומך באידאולוגיה שהיא נאצית. הוא אמר שאין לו בעיה. תכלס
שמחתי שהלכתי לפגוש אותו, את אח שלי, שחושב אחרת ממני, שמוכן להרוג מישהו רק כי הוא מאמין שהאיש ההוא רוצה להרוג אותו, רק בגלל שהוא ערבי, אפילו שגם הוא ערבי (מרוקאי), ואפילו שיש לו חברים ערבים.

כרגע מתרחשת הפגנה למען השלום ודו-שיח בין ישראל לחמאס, ולמרות שאני תומך, לא הלכתי.
לא הלכתי  למרות שאני מאמין שאף הרג של אף אדם - חמאסניק, אזרח, חייל, מתנחל, ילדה בשדרות או בעזה - לא יעזור לאף אחד לקיים חיים יותר טובים.

תמיד יבואו אלה שיגידו שאת הנאצים היו חייבים לעצור בעזרת צבא. ובכן אני לא חושב שעצרנו את הנאצים, האידאולוגיה הנאצית עדיין חיה וקיימת. היא חיה וקיימת בכל אחד שאומר חושב ומבצע "מוות לערבים". היא קיימת אצל כל אחד שחושב, כותב ומפיץ "מוות ליהודים". הפחד מהאחר עדין קיים. המוכנות להרוג את כל מי ששונה, גם הוא חף מפשע, רק כי אם לא נהרוג אותו הוא יהרוג אותנו.

אבל בכל זאת לא הלכתי להפגנה, גם כי אני פחות מאמין בהפגנות ובצורת השיח שהן מייצרות, משעתקות את השיח הלוחמני, צעקני, קורבני. וגם כי עבודת השלום שיש פה היא לא של "ארגוני שמאל".

אין לשמאל בעלות על השלום, כמו שאין לימין בעלות על בטחון. זה הכל קשקוש שהרבה אנשים כל-כך נצמדים אליו בעיתות משבר ומלחמה.

יש אלימות, והיא נמצאת בכל מקום ובכל רובד של החיים שלנו ושל החברה. ומקום טוב להתחיל לעשות בו שלום הוא עם עצמי, ועם האנשים שמולי.

לראות את הגזענות ואת הבורות ולפעול מולם בעזרת "אמת לא חמושה ואהבה ללא תנאי" כמילים דוקטור מרטין לותר קינג.

במקום שיש פחד להביא אמונה.
במקום שיש שנאה להביא אהבה.
במקום שיש אכזריות להביא חמלה.
במקום שיש אדישות להביא אכפתיות.

זה השלום הכי טוב שאני יכול לעשות,
וזה גם השלום היחיד שבאמת משנה.

כל השאר זה שקרים וחצאי אמיתות שמספרים בחדשות בין פרסומת לפרסומת.

שנתעורר ונבין שאנחנו חייבים להיות השינוי שאנו רוצים לראות בעולם, ושאין דרך לשלום, שלום הוא הדרך.

שבוע טוב

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה