יום שבת, 1 במרץ 2014

הצדיק הצודק


לצאת צודק או לצאת צדיק?
לפעמים זה כל-כך מפתה לצאת צודק. להגיד הנה אמרתי לכם.
הנה יש בצורת, שינויי האקלים כבר כאן.
הנה, תסתכלו לאוכל שלכם בעיניים.
הנה, כל הפוליטיקאים שלנו מושחתים, חבל להשתתף במשחק שלהם.
הנה, אפשר לחיות בלי לרדוף אחרי כסף כל הזמן.

אבל אצלנו היהודים המלומדים, כולם תמיד כל-כך צודקים שזה לפעמים מאוד קשה לראות מעבר למי צודק.
אוקיי אז יצאתי צודק.
האם זה עושה אותי טוב יותר? חכם יותר? מושך יותר?
האם זה אומר שמעתה כולם צריכים להקשיב לי?
האם זה אומר שהבן-אדם שמולי הוא טפש או נחות ממני?
כמובן שלא.
אבל לפעמים קשה לראות את זה,
ולפעמים החוסר מודעות והפער בין העולמות הוא קשה מדי לגישור.

כך קורה לי הרבה פעמים בויכוחים שלי עם הוריי.
אני אוהב את הוריי מאוד, וכיום היחסים שלנו הרבה יותר קרובים ממה שהיו לפני עשר שנים נאמר.
ועדיין אנחנו הרבה מאוד מתווכחים (אפילו ביומולדת של אמי הצלחתי להתווכח איתה. טעות שלי....)

יש לנו נטייה כזו להתווכח, אני בטוח שיש את זה להרבה אנשים בגילי.
ויכוחים עם ההורים לגבי כסף, קריירה, גידול ילדים, מדינה, צבא, משמעות החיים.
נולדנו למציאויות שונות, זמנים שונים, ערכים שונים.
וכך יוצא שפעמים רבות אנחנו מתווכחים.

מה שלמדתי הוא לא לקחת את הויכוח באופן אישי.
לא להזדהות בצורה מוחלטת עם הדעה שלי.
לא להיות צודק תמיד, אפילו אם השכל שלי בטוח שאני צודק.
לא להתעצבן, או לפחות להיות מודע להתעצבנות שלי, ולהבין שהיא נגרמת מעודף הזדהות עם המחשבות שלי.

כשהייתי בצבא, היה למפקד שלי סימניה ביומן, שעליה כתבו לו הפקידות החמודות שלו-
"להתעצבן זה להעניש את עצמך על טפשותם של אחרים"
והן כל-כך צדקו...


         



השבוע החלטתי שאני הולך להיות יותר מעורב בקידום של מערכת אושר O-SHARE .
אחרי ששמעתי כל מיני שמועות, על ויכוחים וריבים של חברים שמנסים להיות צודקים החלטתי להיות יותר מעורב. לנסות להביא את עשיית השלום למקום שזקוק לו, למשהו שאני מאמין בו.

מהצד זה מאוד קל לבקר. לבקר את הממשלה, לבקר את הבנק, לבקר את ההם.
אבל הנה יש כאן הזדמנות עבורי ועבור כל מי שרוצה לבוא ולהשפיע.
ביום שישי הקרוב יתקיים כנס השקת קואופרטיב אושר.
זה אומר שכל מי שמעוניין יוכל להיות חלק מהיצירה של מערכת כלכלית שיתופית שתאפשר לנו לשתף פעולה בינינו (לסחור, להחליף שירותים ומוצרים, לקדם יוזמות חברתיות וסביבתיות)  בצורה אחרת ממה שהכרנו עד כה.

אבל לשם כך אנחנו לא יכולים להיות כולנו צודקים.
אנחנו חייבים להבין שמה שאנחנו בטוחים שהוא נכון,
והדבר שאנו מאמינים שהוא זה שיקדם את המערכת או את החזון, הוא לא בהכרח הדבר הנכון.

אז מה כן? איך נפעל אם לא לפי החזון? אם לא לפי האמונות שלנו?
מה שמכוון אותי לרוב הוא הפן האנושי. לראות כיצד ביחד אנחנו מצליחים לגשר על פערים.
כיצד אנחנו מעצימים אחד את השני ולא דורסים אחד את השני.
כיצד אנחנו מאפשרים לעוד אנשים להיות חלק מקבלת ההחלטות ולקיחת האחריות, ולא מנסים להזיז הצידה את ה"דברים" שמפריעים.
כי בסופו של דבר מה שאנחנו מנסים לעשות פה, בעולם הזה, זה ליצור מערכות יחסים אחרות בינינו,
מערכות יחסים אוהבות יותר, משתפות יותר, מודעות יותר. ללמוד לחיות ואהבת לרעך כמוך כבר אמרנו?

וזה לא משנה אם אנחנו עושים את זה בצורה של יזמות עסקית, אקטיביזם, חינוך, או להקת רוק מתקדם.
אם אנחנו לא נצליח לראות מעבר ליכולות האישיות שלנו, ואם לא נלמד לחזק את החוזקות במקום לדרוך על החולשות, אז כל מה שאנחנו עושים לא שווה כלום.
ואני בטוח שאני צודק בזה!!

עבודת שלום כדאי שתעשה בכל מקום
ואי אפשר לעשותה כשאנו כל הזמן צודקים

אז איך מוותרים על להיות צודק מבלי לוותר על האמת שלנו, מבלי להתקפל ולוותר על מה שאנחנו מאמינים בו?
שאלה טובה, אני שמח ששאלתי...
אין לי באמת מושג :)

אבל הנה כמה רעיונות -
  • לצאת מעצמנו ליום אחד. לשחק מישהו שהוא אחר לגמרי מאיתנו (פורים בפתח, הזדמנות מצוינת).לנסות לדמיין מה האדם האחר הזה חושב, מה הוא מרגיש, איזה דברים הוא אוהב. אם הייתי בנקאי לדוגמא, מה היה מרגש אותי? מה היה מניע אותי? התנסות מעניינת.
  • ללמוד להקשיב. לפעמים אנחנו כל-כך צודקים כי אנחנו לא באמת מקשיבים. וכשאני אומר להקשיב אני לא מתכוון רק למה שהאחר אומר, אלא גם לאיך הוא אומר, איזה כוונה עומדת מאחורי מה שהוא אומר, ואיך אפשר לקחת את מה שהוא אומר ולהוציא מזה משהו שמחבר ומקדם אותנו ולא מפריד ומרחיק בינינו. 
  • לקחת אחריות על עצמנו. לפעמים אנחנו מאוד צודקים כי אנחנו חושבים שאנחנו כאלה טובים. אבל אולי אנחנו מעדיפים פשוט לבקר אחרים כי אנחנו מעדיפים לא להתמודד עם מה שבאמת מאתגר - לשנות את עצמנו. כי זה הדבר היחידי שאנחנו באמת יכולים לשנות.

איך אני לוקח אחריות?
כדי לא לבזבז מים מיותרים בזמן הבצורת אני משתדל להשתין על עצים.
במקום להתלונן על כך שכספי המיסים שלנו הולכים למלחמות או לחרדים או לטייקונים,
פשוט הפסקתי לשלם מיסים.
הפסקתי לאכול בשר לפני שנתיים וחצי, ואני משתדל מאוד לאכול רק מוצרי חלב או ביצים שאני יודע מאין מגיעים.
כשאני הולך למכולת המקומית אני משתדל לקחת איתי שקיות ניילון ולא לקחת חדשות.
כשיצור אחר זקוק לחיבוק או ליטוף אני משתדל להעניק לו.
אני כותב בלוג כדי לשמור על שפיות דעתי בתוך עולם שמזמן הפך למשוגע.

זו הדרך שלי לקחת אחריות,
ויש עוד המון דרכים.
מה הדרך שלך? (רשמו לי בתגובות, כדי שיהיו דוגמאות לעוד אנשים)


זה לא אומר שאני צדיק, וגם לא אומר שאני צודק (למרות שאני תמיד צודק).

אמר פעם רבי חסידי:
תמיד אעדיף חוטא שיודע שהוא חוטא על פני צדיק שיודע שהוא צדיק.

כולנו חוטאים, כולנו טועים.
גם אני טועה ובגדול.
עדיף לפעמים לטעות מאשר להיות תמיד צודקים.
אבל אנחנו יכולים גם לצאת צדיקים.
בכל רגע, בכל בחירה, בכל דבר שאנחנו עושים.

אם נרצה...


       

תגובה 1:

  1. שיר שאני אוהב של יהודה עמיחי:

    מן המקום שבו אנו צודקים
    לא יצמחו לעולם
    פרחים באביב.

    המקום שבו אנו צודקים
    הוא קשה ורמוס
    כמו חצר.

    אבל ספקות ואהבות עושים
    את העולם לתחוח
    כמו חפרפרת, כמו חריש.

    ולחישה תשמע במקום
    שבו היה הבית
    אשר נחרב.

    השבמחק